השירות הייחודי של ביתי מאפשר לאוכלוסייה המבוגרת להמשיך ולגור בבית המוכר והנעים ולהימנע ממעבר למוסדות לדיור מוגן, זאת ע"י מגוון רחב של שירותים חברתיים, רפואיים ומקצועיים הניתנים בבית הקשיש. מקבלי שירות 'ביתי' מספרים על השינוי שחל בחייהם בזכות השירות של ביתי.
'ביתי' של עמותת מטב הוא שירות חדש שחרט על דגלו את קונספט ה"הזדקנות במקום" ("Aging in Place"), ואשר נועד לאפשר לבני הגיל השלישי חיים עצמאיים ומלאי תוכן מחד, ומציע ליווי ועזרה בכל מה שכן מצריך ליווי ועזרה – מאידך. המטרה היא לאפשר לחתך זה של אוכלוסייה מתבגרת להמשיך ולחיות בסביבה הנעימה והמוכרת של הבית והקהילה, ועם זאת בידיעה מוחלטת שהם בטוחים ומוגנים, ושלצרכיהם המשתנים יש מענה מקצועי נגיש ומהיר.
רות שטיינברג (80) היא אישה נמרצת ולבבית החיה לבדה בביתה בתל אביב. בפסח האחרון מת עליה בעלה, והיא נותרה בגפה. "יש לי בת טובה ומסורה" היא מספרת, "אבל היא אישה עובדת, ומתחזקת בית וילדים. כמה אפשר לבקש עזרה? הדבר האחרון שאני רוצה הוא ליפול עליה לטורח".
"ביתי", השירות החדש של עמותת מטב, הגיע אליה בדיוק בזמן. רות בריאה ועצמאית, אך עם השנים הפכה לכבדת שמיעה. "יש כל כך הרבה בירוקרטיה סביב המעבר מאישה נשואה לאלמנה" היא אומרת, "ובטלפון קשה לי מאד להבין את שנאמר מעבר לקו". הילה, המנהלת האישית של רות מטעם השירות היא זו שסידרה עבורה את כל הפרוצדורות הנדרשות, ועדיין מפלסת עבור רות את דרכה בסבך הבירוקרטיה. רות מספרת שהילה ועמיתיה גם נלחמים בשבילה איפה שצריך. "לא רציתי לעבור מהבית", היא אומרת, ובגילוי לב מוסיפה: "בגיל שלי כל שינוי או טלטלה, מזרזים את הקץ. אני אוהבת את הבית שלי, ואת החפצים שלי, ואני לא רוצה מהפכים. עם 'ביתי' אני נשארת בבית שלי, ומרגישה שאני לא לבד. שיש מי שמטפל, יש מי שעונה. במהירות, באדיבות, באכפתיות, ואני לא לטורח על אף אחד".
"ביתי" של עמותת מטב הוא שירות חדש בדיוק עבור רות ושכמותה. שירות שחרט על דיגלו את קונספט ה"הזדקנות במקום" ("Aging in Place"), ואשר נועד לאפשר חיים עצמאיים ומלאי תוכן מחד, ומציע ליווי ועזרה בכל מה שכן מצריך ליווי ועזרה – מאידך. המטרה היא לאפשר לאוכלוסייה מתבגרת להמשיך ולחיות בסביבה הנעימה והמוכרת של הבית והקהילה, ועם זאת בידיעה מוחלטת שהם בטוחים ומוגנים, ושלצרכיהם המשתנים יש מענה מקצועי נגיש ומהיר
סל השירותים שמציעה חברת "ביתי" כולל קשת שלמה של שירותים, החל מתחזוקה ותיקונים שונים (שנעשים ע"י הנדימן), עבור דרך טיפול בעניינים בירוקרטיים מול מוסדות וספקים, ודרך שירותי Life Style כקוסמטיקה, עיצוב שיער וספרות ועד שירותי חברה, קהילה ותרבות. ערכו הגדול של השירות נובע קודם כל מפונקציית המנהל האישי, זה שלומד את צרכי הלקוח, מלווה אותו ומתווך בינו ובין העולם. הוא זה שידאג לענייני הבירוקרטיה מול גופים מוסדיים שונים ומול ספקי השירות; הוא זה שיתאם איש מקצוע כשצריך והוא גם סתם יתקשר לשאול מה נשמע.
"המרכיב החשוב ביותר בתפקיד הוא הקשר השוטף עם המנויים" אומרת הילה, המנהלת האישית של רות שטיינברג. "עם כל הצטרפות של מנוי חדש לשירות, אני והעובדת הסוציאלית בשירות עורכים איתו או איתה פגישת היכרות. נוסף על הצגת השירותים השונים, אנחנו לומדות בפגישה את האדם שמולי, ומאפיינים את הצרכים הייחודיים לו או לה. זו תמיד חוויה, כל היכרות חדשה כזו", היא מציינת. "אני מקבלת על עצמי משימות ומתחילה לפעול בכל המישורים האפשריים, אם זה לוודא שהם מקבלים את מלוא זכויותיהם מהרשויות המתאימות, או לבדוק בשבע עיניים שהשירותים שהם מקבלים מספקי אינטרנט, טלוויזיה או סלולר הגונים וישרים איתם… למרבה הצער אנחנו מגלים לא פעם ולא פעמיים שזה אינו המצב, ואז אנחנו נלחמים כדי להוזיל את השירותים עבורם ולתקן עיוותים".
מעבר לשירותים האלה, ולחיי החברה והקהילה – תיאום סדנאות, הרצאות ומפגשים למיניהם, יש כמובן את הליווי האישי. "יש לי מנוייה", מספרת הילה, "שלרוב פשוט זקוקה לשיחה. לא לשום שירות ספציפי, לא לתיקון, לא לטיפול בירוקראטי… פשוט לשיחה. אני מתקשרת אליה ביוזמתי אך גם זמינה עבורה, זה דו כיווני, ופעם ביום יומיים אנחנו משוחחות. פשוט משוחחות. בשבוע הבא אני מתלווה אליה להצגה".
השירות הושק במרכז הארץ וזוכה להתעניינות ולתגובות אוהדות ואנחנו מתכננים להתרחב ולצמוח עד לכיסוי מלא של כל אזורי הארץ.
לאה לוי מספרת לי "לא מזמן ציינתי 80. יש דברים שפעם יכולתי לעשות, והיום אני לא יכולה. מגיע זמן בו צריך להחליף שלב בחיים, ובגיל מבוגר זה מאד קשה. התלבטתי אם ללכת לבית אבות וכשסיפרו לי על "ביתי", החלטתי לעשות ניסיון. רבים פוחדים לעשות שינוי, כל שינוי. יש פחד. ההחלטה להצטרף התבררה כהחלטה מצוינת" היא חותכת. "ההנדימן הנחמד שלהם כבר עזר לי לנקות את השטיחים היקרים שלי שהם בבת עיני, וגם להחליף בוילר."
רות שטיינברג מגלה לי, לסיום: "בשבועות שאחרי פטירתו של בעלי היתה הילה המנהלת מתקשרת אליי לעתים פעמיים ביום רק כדי לשאול מה נשמע ולבדוק איך אני מרגישה, אפילו שבאמת לא הייתי צריכה כלום", אני שומעת את החיוך בקולה. "סיפרתי לה שאני מתגעגעת ללימודים. היא חיפשה ובדקה עבורי את כל האפשרויות, מה מדבר אליי, מעניין אותי ומה אפשרי לי, עם מוגבלות השמיעה שלי. היא עזרה לי עם כל הרישום והטפסים, הכינה לי את המחשב הנייד ובאוקטובר הקרוב אתחיל קורס בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה." שיהיה בהצלחה!